<h1>תוספות רבינו פרץ — יומא</h1>
<h2>דף י.</h2>
[יומא ס' ע"א] ודם עצמו מתיר הוא. הילכך לא צריך קרא למעט. אבל משום נותר וטומאה אי לאו דמעטינהו קרא הוה מחייב בדם, כדאשכחן גבי קומץ שהוא מתיר וחייבין עליו משום נותר וטומאה, כדמפיק ליה במעילה דכתב קרא לחייב משום טומאה. ונותר ילפינן עון עון מטומאה. וא"ת למה לי קרא למעוטי מנותר כיון דלא ידעינן חיוב בנותר כי אם מגזרה שוה דעון עון מטומאה, וכתיב מיעוט בטומאה, ומהשתא חיוב בנותר מהיכא תיפוק. וי"ל אי לא [הוה] כתיב אלא חד מיעוט הוה מוקמינן ליה למעוטי מנותר, אבל על הטומאה הוה אמינא דחייב. להכי צריך תרי מיעוטי.
<h2>דף יא.</h2>
[יומא נ"ט ע"ב] אבל מדאורייתא אין מועלין. וכן משמע לישנא דמתניתין דקתני ומועלין בהן, משמע השתא דוקא אחר שיצאו לנחל קדרון מועלין אבל מעיקרא אין מועלין, ואי הוה מדאורייתא כל שכן דמעיקרא קודם שנעשית מצותו דמועלין. והכי נמי תנן בהדיא במעילה, הדם קל מתחלתו וחמור בסופו, דבסופו מועלין ובתחלתו אין מועלין, ואי הוה מדאורייתא כל שכן דמועלין בו מתחלה. והרי תרומת הדשן. פירוש שנעשית מצותו ומועלין בו. ולעולם אימא לך הוא לאחר כפרה כלפני כפרה. אבל אין לפרש דפריך והרי תרומת הדשן שנעשית מצותו ומועלין בו ויש לנו ללמוד ממנו דמים. דאם כן למה לי קרא הוא לפני כפרה כלאחר כפרה.
